חיפוש
חיפוש

מהפכת החקלאות 2030

דני כהן

דני כהן

מבט לעתיד חושף את האתגר המשמעותי איתו תיאלץ להתמודד תעשיית החקלאות והמזון העולמית – כיצד ניתן לענות על עליה של 70% בביקוש הגלובאלי למזון (עד אמצע המאה הנוכחית) כאשר ארגון המזון והחקלאות של האו״ם טוען שתוספת הקרקע הראויה לעיבוד הינה כ-5% בלבד?

בישראל, הבעיה חריפה עוד יותר, שכן הקרקע החקלאית לנפש קטנה ב- 80% מאז קום המדינה, וישראל נמצאת בין המדינות בהן מצוקת עתודות הקרקע החקלאית גדולה במיוחד. כמו כן, מלחמת ״חרבות ברזל״ מעצימה אף יותר חלק מהאתגרים – מחסור בכוח אדם חקלאי שתלוי לא מעט בכוח עבודה מקצועי זר, גישה לא רציפה לשטחים חקלאיים הקרובים לגבולות המדינה, ותלות בשרשראות אספקה לא יציבות. אתגרים אלו מסכנים את בטחון המזון הלאומי של מדינת ישראל.  

להערכתנו, תהיינה ארבע מגמות משמעותיות, אשר תעצבנה את החקלאות בשנים הקרובות ותשפענה לא רק על החקלאי בקצה אלא על כל הגורמים בשרשרת המזון:

01 טרנספורמציה דיגיטלית ועיצוב מחדש של מערכת המזון

בעזרת טכנולוגיות פורצות דרך ייהנה החקלאי מתובנות חקלאיות מבוססת נתונים ובינה מלאכותית, אשר תאפשרנה טיפול מיטבי ספציפי לכל מטר רבוע בשדה.

רובוטים ומכונות אוטונומיות כדוגמת טרקטור ללא נהג יאפשרו לבצע יותר עבודה חקלאית עם פחות כוח אדם. כמו כן, המהפכה הדיגיטלית תשפיע לא רק על תנובת השדה, ההכנסה והרווחיות מהן ייהנה החקלאי, אלא גם תעצב מחדש את שרשרת הערך באופן שיקרב את נקודת הייצור והצריכה. שינוע באמצעות תחבורה אוטונומית, ״מחסנים חכמים״ ו-״מדפים דיגיטליים״ ישפיעו על מפיצים, סיטונאים וקמעונאים ובפרט ישפרו את יכולות ומהירות התגובה לשינויים בביקוש.

לפי מחקר של חברת EY – סקטור החקלאות נמצא הרחק מאחור בכל הקשור לרמת האימוץ של טכנולוגיות דיגיטליות ביחס לסקטורים אחרים. חסם מרכזי לשימוש נרחב בכלים דיגיטליים מתקדמים הוא היכולת המוגבלת של החקלאי הבודד להשקיע הון באימוץ הטכנולוגיות. פתרון אפשרי יכול לבוא מכיוון יישום מודלים של כלכלה שיתופית בין חקלאים, אשר יקטינו את העלות לחקלאי הבודד ויגבירו את רמת הנצילות של הכלים בשימוש. כיוון נוסף הוא הרחבת סל הפתרונות שמציעות חברות הענק הפועלות בתחום והגברת נגישותן לחקלאי הקטן, ואף כניסתן של ענקיות טכנולוגיה שימנפו יתרונות בתשתית ובידע כדי להיכנס לתחום חדש עבורן. האתגר של הרשויות הממשלתיות יהיה עידוד השיתוף בין החקלאים, האצת החדירה והגברת הנגישות של טכנולוגיות חדשות, תוך יצירת איזון בין פתיחת הדלתות לחברות הענק לבין הגנה על החקלאי הבודד.

02 שינויים בהעדפות הצרכנים

הביקוש של צרכנים ובפרט בני הדור הצעיר למזון בריא, טרי ממקור מקומי ואורגני נמצא בעלייה מתמדת. מגמה זו מחייבת שחקנים בתעשייה לבצע התאמות בפעילותם. לדוגמא: מעבר של יצרני אגרו-כימיקליים ל-Biologicals, או סלקטיביות מצד יצרני מזון בבחירת החקלאים איתם יעבדו והשיטות בהן יגדלו. השינויים בהעדפת הצרכנים יובילו לביקוש גבוה יותר למזון, המאפשר שקיפות ויכולת מעקב מלאה על תנאי הגידול, הייצור, האחסנה והשינוע. כל גורם בשרשרת הערך ייאלץ לתמוך בשקיפות הנדרשת. כמו כן, תפתח אפשרות לחקלאות עירונית ("חקלאות אנכית") שמספקת לצרכן בטחון מלא לגבי תנאי הגידול ואיכות המזון, תוך קיצור שרשרת האספקה למינימום.

סוג חקלאות זה ישנה הלכה למעשה את המושג ״חקלאי״. כבר עתה ניתן לראות ניצנים ראשונים של רשתות קמעונאות, אשר מגדלות תוצרת חקלאית בצמוד לנקודת הצריכה.

גם אנשים פרטיים שאינם חקלאים יוכלו לייצר תוצרת חקלאית בסמוך לביתם, בעיקר לצריכה עצמית (אבל לא רק) ויהפכו ליצרנים-צרכנים (Prosumers) באופן דומה לתהליך שעובר ייצור החשמל מתחנות הכוח המסורתיות לייצור סולארי ביתי. 

03 תנודתיות מחירים, גידול בעלויות ומודלים עסקיים חדשים

העלייה בעלויות העבודה, העיכובים באספקה כתוצאה ממזג אוויר לא מיטבי, הבעיות בשרשרת ההפצה וגידול בעלויות הדישון מובילים לתנודתיות במחירי הסחורות. התעשייה החקלאית חייבת לאמץ פתרונות הוליסטיים, המסייעים להפחית את עלות הייצור לחקלאים ובכך להפחית את עלות הרכישה עבור הצרכנים הסופיים. מודלים עסקיים חדשים ובפרט מודלים מבוססי תוצאה יהוו מרכיב חשוב בסל הפתרונות.

כבר כיום ניתן לראות את ענקיות התעשייה (כגון: Corteva ו-Bayer-Monsanto) מציעות לחקלאים, מעבר לזרעים/ דשנים, גם פלטפורמה טכנולוגית משפרת ביצועים עם מודל תשלום מבוסס תוצאה, אשר משתתף עם החקלאי בסיכון או בהצלחה.

04 העצמת הרלוונטיות של ESG ודגש על קיימות

שינויי אקלים קיצוניים ובלתי צפויים ותהליכי עיור מובילים לירידה בשטחים הראויים לעיבוד, במקביל לעלייה בביקוש למזון בשל גידול באוכלוסייה וברמות ההכנסה, תופעות אשר הופכות חקלאות ברת קיימא וידידותית לסביבה להכרח.  

ממשלות, רגולטורים, גופים ציבוריים וחקלאים רבים ברחבי העולם מניעים יוזמות בתחום חקלאות הפחמן, הן ברמת שיטות החקלאות (מעבר לדשנים ביולוגיים, חקלאות No-Till גידולי כיסוי -Cover Crops , מחזור יבולים – Crop Rotation, ניהול מזיקים משולב IPM, שימוש בחומרים אורגניים) והן ברמה העסקית – כלכלת פחמן וזיכויי פחמן. לדוגמא, האיחוד האירופי שואף להיות Climate Neutral (אפס פליטות נטו) עד שנת 2050, ואוסטרליה מאפשרת לחקלאים ומנהלי קרקעות לייצר הכנסה ע״י אחסון פחמן בקרקע, המקנה קרדיט אותו הם יכולים למכור לעסקים המעוניינים בקיזוז הפליטות שלהם. ישראל עושה את צעדיה הראשונים בתחום חקלאות הפחמן – שלב ייזום פרויקטי ניסוי – אך תוכל להשתלב במערכות מדידה וזיכוי קיימות ומתהוות בפרט בשל הקשר לאירופה המובילה ברגולציה וביישום בתחום. פרויקטים בישראל בתחום כלכלת הפחמן ייצרו גם הזדמנות למינוף החוזק של ישראל בתחומי הטכנולוגיה, היזמות והחדשנות בשטח יישום חדש ומבטיח. פוטנציאל כלכלי נוסף הנבחן גם בישראל ומשתלב במגמת ה-ESG הוא שימוש בקרקע חקלאית לתכלית נוספת – ייצור אנרגיה מפאנלים סולאריים.

לסיכום, עד שנת 2030 הגורמים אשר מרכיבים את תעשיית החקלאות ישתנו באופן דרמטי: החקלאי של 2030 יתבסס על כלים טכנולוגיים חדשניים ופחות על ״ניסוי וטעיה״ ואף ההגדרה של מיהו ״חקלאי״ תלך ותשתנה. הצרכן של 2030 יועצם וידרוש מזון טרי, מקומי, בריא ומותאם אישית, והמזון של 2030 יכלול מגוון של תכונות, מרקמים וטעמים חדשים (כגון ״מזון על״ המיוצר באמצעות עריכה גנטית) ויגיע לא רק מהשדה ומהחי אלא גם מרצפת הייצור (כגון ״בשר מתורבת״ המיוצר במעבדה ומזון מודפס).   

לפרטים נוספים

דני כהן

Scroll to Top