חיפוש
חיפוש

רכישה עצמית של מניות שאינה מבוצעת פרו-רטה – פסיקת בית המשפט העליון

רוצים לקבל את העדכונים שלנו ישירות למייל?

בתאריך 13.02.2023 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון אשר איחד בין שני ערעורים:
האחד הוגש ע"י רשות המיסים בעניין חברת בית חוסן והשני הוגש ע"י הנישום בעניין מאיר סיידה.
פסקי הדין דנו בשאלה האם רכישה עצמית של מניות בידי בעלי המניות שאינה מבוצעת פרו-רטה (רכישה דיספרופורציונית) מהווה הכנסת דיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים.
 
בשני המקרים התקבלו החלטות שונות בבתי המשפט המחוזיים (בחיפה ובב"ש):
בעניין חברת בית חוסן, קבע ביהמ"ש כי לא התקיימו עיקרון המימוש ועיקרון ההתעשרות בידי בעלי המניות הנותרים ולכן אין למסות את הרכישה העצמית כדיבידנד בידם.
בעניין סיידה, מסקנתו של ביהמ"ש היתה כי נעשה שימוש בכספי החברה, תוך הפקת יתרון כלכלי לבעלי המניות הנותרים ולפיכך נקבע כי יש למסות את הרכישה כדיבידנד.

בית המשפט העליון קיבל את ערעור פקיד השומה בעניין בית חוסן ודחה את ערעור הנישום בעניין סיידה. ביהמ"ש צמצם את הדיון לחברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות והכריע לגביהן כי רכישה עצמית שאינה מבוצעת פרו-רטה מהווה חלוקת דיבידנד, הן בידי בעלי המניות הנותרים והן בידי יתר בעלי המניות, מהנימוקים שלהלן:

  • יש להחיל דין אחיד על חברות כאמור לעיל, המאופיינות כ"מעין שותפויות" – חברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות, שיש ביניהם יחסים אישיים הכרוכים באמון הדדי. חברות כאלו מתנהלות מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה תוך זהות אינטרסים בין בעלי המניות לבין החברה.
  • רכישה עצמית מהווה הטבה ממומשת בידי בעלי המניות הנותרים, בגינה עליהם לשלם מס, זאת לאור האינטרס הברור של בעלי המניות ומאחר שבחברות מסוג זה, ההבחנה בין טובת החברה לבין טובתם של בעלי המניות היא הבחנה ברורה פחות מאשר בחברות ציבוריות או בחברה פרטית שלה בעלי מניות רבים.
    כמו כן, ציין בית המשפט כי יש להתחשב גם ברציונל של קביעת כלל שיביא לאחידות וודאות בגביית המס.
  • ה'דיבידנד' בגינו משולם המס הוא אותה עליה בשיעור האחזקות בהון המניות של החברה שכתוצאה ממנה מקבלים בעלי המניות הנותרים זכויות נוספות בניהול החברה ובשליטה בה. לכאורה, שוויה של אותה הטבה הוא כשווי התמורה ששולמה לבעל המניות היוצא בתמורה למניותיו. יחד עם זאת, האינטרס ברכישת המניות של בעל המניות המוכר הוא אינטרס משותף הן לבעלי המניות הנותרים והן לבעל המניות היוצא.
    משכך, ועל מנת שבעלי המניות הנותרים לא יישאו לבדם בתשלום המס בגין השימוש בעודפי החברה ששירתו גם את בעל המניות המוכר, יש לראות את כלל בעלי המניות ערב המכירה ככאלו שקיבלו דיבידנד בגובה שווי המכירה לפי חלקם היחסי.

בית המשפט העליון ציין כי תוצאה זו עולה בקנה אחד גם עם ההשקפה שבאה לידי ביטוי בחלופה הראשונה שנקבעה בחוזר מ"ה מס' 2/2018, לפיה רכישה עצמית שאינה מבוצעת פרו-רטה דומה לעסקה דו-שלבית של חלוקת דיבידנד על ידי החברה לכלל בעלי מניותיה ולאחר מכן רכישת מניותיו של בעל המניות היוצא על ידי בעלי המניות הנותרים באמצעות כספי הדיבידנד שהם קיבלו בשלב הראשון.
 
אנו מוצאים לנכון לציין גם את דעת שופט המיעוט אשר גרס כי יש לבחון מהי מטרתה הדומיננטית של החברה בעסקה ומהי המהות הכלכלית. לגישתו, ברכישה עצמית שאינה מבוצעת
פרו-רטה בחברות פרטיות כאמור לעיל, קמה חזקה עובדתית כי בעלי המניות הנותרים אשר הגדילו את החזקותיהם בחברה חילקו לעצמם דיבידנד, אולם כל מקרה פרטי ראוי שייבדק ויוכרע בהתאם לנסיבות.
לצורך כך השופט הבחין בין שני המקרים: האחד – המטרה הדומיננטית הייתה לפתור סכסוך שהיה ונותר במישור היחסים התאגידי ולכן אין לקבוע אירוע מס בידי בעלי המניות הנותרים. השני – המטרה הדומיננטית הייתה שינוי של בעלי ההון בחברה מבלי שהתלווה לכך אינטרס של החברה כחברה ולכן הרכישה תיחשב לחלוקת דיבידנד.  
 
לפסק הדין עשויות להיות השלכות משמעותיות במקרים מסוימים ואנו ממליצים לבחון את המשמעויות העולות ממנו במקרים הרלוונטיים. לפרטים נוספים, ניתן לפנות לצוות המס המלווה.

רוצים לקבל את העדכונים שלנו ישירות למייל?

Scroll to Top