לפני מספר חודשים הציעו חמש קרנות הון סיכון גדולות מן המזרח, מסגרת ציות חדשה שנועדה להתמודד עם האתגר של מצג שווא של ביצועי חברות הזנק. ברקע הדברים: שערוריה במסגרתה התברר כי חברת סטארטאפ אינדונזית בשם eFishery – שגייסה הון מסופטבנק ו-Temasek – הציגה נתוני צמיחה מרשימים, שהיו למעשה מפוברקים. המסגרת המוצעת החדשה אמורה ליצור בקרות מהימנות יותר בארגונים שיפחיתו את הסיכוי שהונאות כאלו יתרחשו.
הבעיה לא מוגבלת רק למזרח. בצד השני של הגלובוס חברת הזנק בשם Frank נרכשה על ידי JPMorgan Chase ב-175 מיליון דולר, במה שהסתבר כמצגי שווא מוחלטים בהקשר גיוס הלקוחות. לבסוף, מייסדת חברה צ'רלי גוויס הורשעה ב"הונאה בנקאית", אך הטעם המר נותר. ואלו רק מקרים בודדים מבין רבים, חלקם גם הגיעו לשערי העיתונים, כולל בישראל.
פער מבני
"לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" נכתב בתלמוד. ישנה סיבה למקרים הרבים של הונאות או דיווחי כזב בחברות טק: העולם העסקי התפתח על בסיס סטנדרטים וכללי חשבונאות מקובלים – או בשמם הלועזי Generally accepted accounting principles (בקיצור GAAP). אך שיטת דיווח זו אינה מתאימה במלואה לחברות סטארטאפ, בדגש על חברות SaaS וחברות בצמיחה מהירה. חברות כאלו מודדות את עצמן ומציגות למשקיעים שלהן מדדים (KPIs) אחרים כמו Recurring Revenues, שיעורי המרה, עלות הרכשת לקוח, מצטרפים חדשים וכדומה. בתעשיית ה-Ad Tech מדברים למשל במונחים כמו Reach וצפיות.
כל האינדיקטורים האלו הם לא בלוף – הם חיוניים לחברות סטארטאפ והבנת הצמיחה שלהם, אך הם מוגדרים כמדדי Non-GAAP – ואינם נכללים במסגרת הדיווחים החשבונאיים הרגילים של דו"ח רווח והפסד ודו"ח תזרים המזומנים. המשמעות היא שהם לא עוברים בקרה הדוקה על ידי המבקרים החיצוניים של החברה. העדר הבקרה של גוף עצמאי, צד ג', מעלה את החשש ל"ניפוח" הנתונים על ידי החברה. זוהי חולשה מובנית – כי לא פעם תמריצי המנהלים נגזרים מהמדדים הללו. המדדים האלו אינם רק תפעוליים ובחברות טק עשויים להשפיע על שווי החברה המדווח, ומכאן, גם לשווי האחזקות בספרים של קרנות ההון סיכון, ושל המשקיעים המוגבלים (LPs) בקרנות.
הבעיה אינה תחומה רק להונאות per se והיא פתח לצרות גם בחברות לגיטימיות. במקרה מפורסם אחר, אנליסטים ומשקיעים ביקרו את חברת הסייבר SentinelOne (חברה נסחרת בנאסד"ק) על דיווחים "מנופחים" במדד בשם Remaining Performance Obligations – שמייצג עסקאות חתומות שאינן מוכרות עדיין בדו"חות הכספיים. עיתות גאות מטבע הדברים, מאפשרות להסתיר פערים כאלו בקלות, ואילו עיתות משבר ושפל, חושפות חולשות כאלו ביתר שאת.
בועות וסיכונים
פער המדידה והדיווח המתואר יוצר משבר אמון שיכול להכביד על כלל תעשיית הטק ולמנוע יעילות, נזילות ואלוקציה של משאבים. עבור משקיעים מדדים לא אחידים מעלים את רמת הסיכון בהשקעה לרוחב כל התעשייה; הם יכולים להקשות על בחירה בין חברות מתחרות; ולבסוף, אף לייצר "בועות". הנזקים עבור החברות יכולים להיות בקושי בגיוס הון, קנסות רגולטורים, הליכי ליטיגציה ואף אובדן אמון הציבור.
מנגנון הרגולציה והבקרה הנוכחי, מוגבל למדדים חשבונאיים "קלאסיים" ולכן מתקשה להתמודד עם ההסמכות הגוברות על מדדים חדשים. על מנת להתמודד עם הבעיה, התעשייה צריכה לאמץ סטנדרטים ופרקטיקות חדשות:
- הימנעות מ-Vanity metrics. חברות צריכות להימנע ממדדי ראווה כמו "ביקורים באתר" או מדדים אחרים שאינם בקורלציה עם התוצאות העסקיות.
- מניין לקוחות אמין. לעיתים חברות מציגות את גיוס הלקוחות שלהן, בהתעלמות מנטישת לקוחות. ניטור והצגה של שיעורי ה-Churn הינם חיוניים להבנת התמונה המלאה.
- קונטקסט! מבלי הקשר מלא, דיווח נתונים עשוי להיות מטעה. כך למשל, נתוני הכנסות חודשיות חוזרות (MRR) הם כמעט חסרי משמעות בלי הקשר של עלות הרכשת לקוח (CAC) ושווי לאורך חיי הלקוח (LTV).
איך מתמודדים?
בשביל להתמודד עם ציפיות המשקיעים לצד הסיכונים הרבים לעיל, חברות צריכות לאמץ פרקטיקות חדשות על מנת לוודא את ה-Data Integrity שלהן בבואן לפרסם נתונים מהימנים. במסגרת זו עליהן:
- לאמץ מדיניות מקיפה ואחידה בארגון לניהול דאטה ואחריות הדיווח.
- עליהן לעדכן את ה-KPIs שלהן לאורך השלבים השונים בחיי החברה.
- חברות צריכות לערוך בקרות פנימיות הדוקות לנתונים.
- לבסוף, חברות צריכות לאמץ ולהשריש תרבות של דיווחי אמת ודיוק, על מנת להימנע משגיאות בזדון או בשוגג.
לסיכום, הבריאות העתידית של המערכת הכלכלית שלנו, ובמיוחד בענפים בעלי צמיחה גבוהה, תלויה במחויבות קולקטיבית לשלמות הנתונים. עבור משקיעים, משמעות הדבר היא הפעלת ספקנות רבה יותר ודרישה לשקיפות רבה מעבר לדוחות כספיים מבוקרים מסורתיים. עבור חברות, הדבר מחייב התבגרות מדיווח על מספרים חיוביים בלבד. באמצעות מאמצים משותפים כאלו, ניתן לממש את ההבטחה של כלכלה מבוססת נתונים ולהתגבר על הסיכונים הטמונים בה.
