כיצד ממשלות יכולות להמשיך לתמוך בצורכי הטיפול של האוכלוסייה לאורך זמן? זו השאלה העומדת במרכזו של מחקר פירמת EY 'How Can Governments Seed a Sustainable Care Economy?'.
המחקר מתמודד עם הבעיות המרכזיות בתחום הטיפול: אוכלוסייה מתבגרת וקהל יעד גדל, לחצים פיננסיים גוברים על ממשלות, מחסור במטפלים ואתגרים נוספים המקשים על מתן טיפול בר-קיימא.
במאמר קצר זה אנו מביאות את עיקרי המחקר המציג את התפיסה והפתרונות שמציעה EY בנושא, וסוקר מודלים הפועלים במגוון רחב של מדינות. זהו חלון קטן לעבודה המעמיקה שנעשית ב-EY בנושא כלכלת טיפול ברחבי העולם ואנו מאמינות שאפשר להתאים ולהטמיע את הפתרונות והמודלים שפיתחה הפירמה גם בישראל, באמצעות עבודה משותפת בין-מגזרית.
קריאה מהנה!
למי שירצו להעמיק, צירפנו את המחקר המלא [קישור]
הגדרת הבעיה
כלכלת טיפול (Care Economy) היא סקטור גדול ומתרחב. המספר הכולל של מקבלי טיפול ברחבי העולם צפוי לגדול ל-2.3 מיליארד עד לשנת 2030 – גידול של 10% בהשוואה לשנת 2015. בין הסיבות שהובילו לגידול משמעותי זה אפשר למנות את הזדקנות האוכלוסייה, גידול במחלות כרוניות כמו דמנציה ומספרים מאמירים של אנשים החיים עם מוגבלות, בעיות נפשיות וירידה בתפקוד הקוגניטיבי.
העלות הציבורית והפרטית של כלל שירותי הטיפול – כולל שירותי הגיל הרך, הסיעוד, הבריאות והעבודה הסוציאלית – אינו מספק ואינו בר-קיימא. בטווח הקצר, תחומי הסיעוד והטיפול סובלים ממחסור בידיים עובדות ומתנאי עבודה ירודים, אשר הופכים את הטיפול ללא ראוי ולא נגיש. כמו כן, ממשלות נוטות לתעדף מימון של טיפול מוסדי יקר למרות העובדה שמרבית המבוגרים מעדיפים להישאר בבית ולקבל את השירותים בקהילה. במקביל, נוצר נטל סמוי של טיפול שאינו בתשלום, על-ידי בני-משפחה למשל.
מעל כל אלה מרחף הטווח הארוך – ביקוש גובר לשירותי סיעוד וצורך לממן אותם, בשילוב לחצים פיננסיים וגידול משמעותי ביחסי החוב של מדינות. כלל האתגרים האלו , מחייבים חשיבה מחודשת על ה-Care Economy והתאמתה לצורכי החברה ולתנאי השוק בעשורים הבאים.
גם בישראל אנחנו רואים מגמות דומות. בין השנים 2024-2012 חווינו עליה של כ-140% במספר מקבלי גמלת הסיעוד. במקביל, ראינו איך ההוצאה הלאומית על סיעוד (הוצאות המדינה ומשקי הבית ביחד) עולה מ-14 מיליארד ₪ בשנת 2018 ל-28 מיליארד ₪ בשנת 2024. לצד מגמות הזדקנות האוכלוסייה וגידול השיעור של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הכללית, אנחנו חווים בישראל גם צורכי טיפול ייחודיים עקב המספר הרב של פצועים במלחמת 'חרבות ברזל' (כ-12,000 מתוכם רק מקרב חיילי הצבא) שזקוקים לשירותי טיפול וסיוע.
גישה חדשה
בהתבסס על המחקר, על הניסיון המצטבר בעולם ועל התובנות של EY, כותבי המחקר מציעים מודל כלכלת טיפול שבנוי על שלושה יסודות:
1. שיפור האיכות והנגישות של הטיפול.
2. בניית כוח עבודה מיומן ומוכשר בתחום הטיפול.
3. פיתוח מודלים קהילתיים למתן טיפול.
שיפור איכות ונגישות הטיפול
עם הגידול בצורכי הטיפול נוצר 'שוק' סיעודי פרטי ברובו, שעלול להביא לפגיעה באיכות הטיפול היות והקבלנים שואפים לשיפור רווחיות. מצב זה, בנוסף להיעדר פיקוח מספק בענף, מייצר חוסר איזון בין העלויות לבין התמורה למקבלי השירות. בעיה נוספת היא פרגמנטציה – מערכות הטיפול המורכבות והמקוטעות משאירות את מקבלי השירות מבולבלים וחסרי מידע לגבי אופציות הטיפול הזמינות והגישה אליהן.
פתרון למורכבות הטמונה במערכות טיפול נבדלות יכול להיות השקעה בפלטפורמה דיגיטלית מאוחדת שתסייע לחולים להבין איזו תמיכה זמינה עבורם. כך לדוגמה, במדינת ניו-המפשייר בארה"ב, משרד השירותים לקשישים פתח ביוזמה המכונה ServiceLink שמסייעת לחולים לנווט בקלות בין שירותי הטיפול השונים.
דרך נוספת לשיפור השירות היא על-ידי התאמת התקציב ו"נתיב הטיפול" לצרכים של המטופל. בסקוטלנד, למשל, קיימת תוכנית בשם Self-directed Support המבוססת על תקציב פרטי המאפשר למטופל להרכיב לעצמו את חלופת הטיפול המתאימה לו.
לבסוף, נדרשות רגולציה ואכיפת סטנדרטים של טיפול, כולל 'אחריותיות' (accountability) לתקלות מצד המטפלים ולמתן תמריצים חיוביים. כך לדוגמה, הממשל האמריקאי החיל רפורמות לשיפור האיכות והבטיחות של מוסדות הטיפול, הכוללות חיזוק הפיקוח על מוסדות הטיפול, הרחבת עונשים כספיים וסנקציות על מוסדות טיפול כושלים, והקמת אתר דירוג שמשקף את איכות הטיפול במוסדות ומסייע למשפחות לבחור את המוסד המתאים להן.
גם בישראל יש מגמה של העמקת הבקרה על מוסדות טיפול ואיכות הטיפול במסגרתם תוך הרחבת הסנקציות על מוסדות שאינם עומדים ברף הנדרש. חלק מהדברים כבר הוטמעו במכרז החדש למוסדות סיעוד גריאטריים שפרסם משרד הבריאות בספטמבר 2024.
בניית כוח עבודה מיומן ומוכשר בתחום הטיפול
כיום קיים פער עצום בין היצע המטפלים לבין הביקוש לטיפול. ההיצע הנמוך נובע בין היתר מכך שעבודת המטפלים אינה מוערכת ורבים מהם מתמודדים עם קושי כלכלי הנובע מעבודה במשמרות ותמורת משכורות נמוכות. בעיות נוספות בתחום הטיפול הן תחלופה ניכרת של כוח אדם התורמת לחוסר יציבות במערכת ועיסוק המטפלים בבירוקרטיה מרובה הפוגמת ביעילות העבודה שלהם.
כדי לפתור את בעיית כוח האדם יש צורך לשפר את מעמדם של המטפלים בשוק התעסוקה ובחברה על-ידי העלאת שכר ושיפור תנאי העבודה. בנוסף, יש להשקיע בהעלאת איכות המטפלים באמצעות הכשרה והתמקצעות. המטרה היא לשנות את האופן שבו מטפלים תופסים את המקצוע שלהם, למתג אותו מחדש כחיוני ולתגמל אותם, וכך לייצר דור חדש של עובדים שרואים בתפקיד שלהם שליחות.
בעולם כבר הבינו את זה. בריטניה, לדוגמה, פתחה תוכנית בשם Skills for Care לפיתוח האישי של מטפלים במבוגרים. התוכנית כוללת העלאת משכורות, שיפור תנאים והשקעה מתמשכת בהכשרה. באוסטרליה, בעקבות פסיקה היסטורית של ה-Fair Work Commission (המקבילה לבית הדין לעבודה בישראל) החליטה הממשלה על העלאת שכר של 15% לעובדי המגזר הסיעודי, כולל אחיות ומטפלים.
נציין שגם בישראל נעשות פעולות כדי לשפר את היכולות המקצועיות והאיכות של המטפלים, ומגוון תוכניות כבר החלו לפעול בשטח ולספק כלים ותמיכה מקצועית למטפלים מקצועיים ולבני-משפחה מטפלים.
פיתוח מודלים קהילתיים למתן טיפול
טרנספורמציה של כלכלת רווחה מחייבת גישה חברתית מקיפה. כותבי המחקר ממליצים על בניית מערכות טיפול קהילתיות שמאחדות בין השלטון המקומי, ארגוני הבריאות, הקהילה, ארגונים ללא מטרות רווח ועסקים פרטיים, בדגש על Care Workers שיגיעו מתוך הקהילה או יהיו קשורים בה.
בהולנד פועל מודל של מגורי סטודנטים בבתי סיעוד ללא עלות, תמורת התנדבות בלימוד הדיירים מיומנויות חדשות כמו שימוש במדיה חברתית ובקיום פעילויות פנאי שונות דוגמת הופעות מוזיקליות.
דוגמה נוספת היא התוכנית הלאומית Age Well SG בסינגפור, במסגרתה קשישים מקבלים תמיכה בביתם ובקהילות שלהם, ומתנדבים משתפים פעולה ביצירת מרחבים משותפים לקשישים, כמו בתי קפה, פארקים ופינות ישיבה.
בישראל החלו לספק לאזרחים ותיקים שירותי קהילה תומכת ובתים חמים שמטרתם לייצר קהילה העוסקת יחד בפעילויות פנאי שונות, לצד מעקב אישי וסיוע בתחזוקת הבית. המגמה בישראל כיום היא להרחיב את השירותים הללו לאוכלוסיות נוספות ולתכנים נוספים שאת חלקם יובילו חברי הקהילה עצמם.
מימון הטיפול
ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) מעריך שעד שנת 2035 ההוצאה הממשלתית על שירותי טיפול ארוך טווח אוניברסליים לכל המבוגרים והילדים שזקוקים להם תגיע לכ-3.9 טריליון דולר ארה"ב (3% מהתל"ג העולמי). אלו סכומים שהממשלות של היום יתקשו לעמוד בהם.
בצד זאת, חשוב שהממשלות יבינו כי ההשקעה בכלכלת טיפול לא מסתכמת בעלות – היא גם הזדמנות. היא יכולה להבטיח דיבידנד כלכלי ישיר ותמריץ תעסוקתי. חיזוק מערכות הטיפול החברתיות ישפר את בריאות הגוף והנפש של האוכלוסייה, ישמור על מקבלי השירות וימנע או יעכב את הצורך בטיפול יקר משמעותית במוסד טיפולי. שיפור בבריאות הגוף והנפש גם יגביר את הסיכוי להישארות ממושכת בשוק העבודה.
הפתרונות המוצעים לנושא המימון מתכנסים סביב מודלים שונים של ביטוח סיעודי או חיסכון סיעודי בגיבוי לאומי. ביפן, למשל, פועלת מערכת ציבורית-פרטית משותפת, בה הממשלה יוצרת את המסגרת וחברות פרטיות מספקות את השירותים. המערכת ממומנת על-ידי הפקדות חובה מגיל 40 ומעלה בשילוב סבסוד ממשלתי. דוגמה נוספת היא מדינת וושינגטון, שבשנת 2023 הפכה למדינה הראשונה בארה"ב שמממנת טיפול סיעודי באופן עצמאי כחלק מתוכנית בשם WA Cares Fund. במסגרת התוכנית, המדינה מנכה 0.58% מהמשכורת של כל עובד לפני מס ומשקיעה את הכסף בקרן ביטוח סיעודי ממשלתית.
פתרון מסוג אחר הוא בדמות מנגנון המתבסס על תמריצים למטפלים לא מקצועיים כמו בני-משפחה. "כדי לצמצם את העלויות, ממשלות יכולות לממן יוזמות שמעניקות תמיכה ישירה לאנשים שנטלו על עצמם את תפקיד המטפלים כגון תמריצי מס, סבסוד הוצאות טיפול והכשרה בנושאי טיפול".
באוסטרליה, לדוגמה, העבירה הממשלה במסגרת תוכנית Carer Gateway כ-838 מיליון דולר אוסטרלי בכל אחת מארבע השנים האחרונות לתמיכה במטפלים לא רשמיים שלא מקבלים כסף תמורת הטיפול.
שילוב טכנולוגיה
לאורך המחקר יש דוגמאות של שימושים שונים בטכנולוגיה ובדיגיטציה לטובת שיפור הטיפול. כך, מספר מדינות מציעות "ביקורים דיגיטליים" והתקנה של חיישני ניטור למצב הרפואי של המטופל, עם יכולת חיזוי. ממשלת סינגפור הפעילה תוכנית כזו בשם Seniors Lab הכוללת ניטור תנועה, רמת פעילות, נפילות, אינדיקטורים של בידוד חברתי ועוד פרמטרים רפואיים אחרים.
אפשר להיעזר בטכנולוגיות מתקדמות גם להטבת התנאים של המטפלים. המחקר מציע, למשל, כלים דיגיטליים להפחתת זמני נסיעות שיסייעו למטפלים לקבל יותר מטופלים ביום אחד; כלים לתמיכה בניהול עומסים בעזרת תיעוד חכם וסיכומי מחלות; אמצעים לשיפור התקשורת בין צוותי הטיפול והמטופלים או המשפחות, וכן שימוש בצ'אט-בוטים לקבלת תשובות לשאלות כלליות. המחקר אף מזכיר שמספר ממשלות ברחבי העולם מסבסדות חברות סטארט-אפ המקדמות חדשנות טכנולוגית בתחום שירותי הטיפול.
שוויון מגדרי בכלכלת הטיפול
בהסתכלות עולמית, נשים מבצעות 75% מעבודת הטיפול ללא תשלום ברחבי העולם. יש לכך השפעות מרחיקות לכת על הכלכלה והחברה. העובדה שרוב מוחלט של נשים עוסקות בטיפול ללא תשלום מגבילה, בין השאר, את ההשתתפות שלהן בכוח העבודה, פוגעת בקידום המקצועי שלהן ומרחיבה את חוסר השוויון בין המינים.
במספר מדינות ניסו להתמודד עם אתגרים אלו: רואנדה יישמה תוכנית המתמקדת בקידום קבלת החלטות משותפת בכל משק בית וחלוקת אחריות משותפת של גברים בתחום הטיפול. קירגיזסטן, בשיתוף ארגון UN Women, פועלת כדי לגשר על החלוקה הבלתי שוויונית של עבודת הטיפול באמצעות שיעורי הדרכה בקהילה שממחישים למשפחות איך לחלק את משימות הטיפול בין גברים לבין נשים ומלמדים איך להעריך מחדש את הטיפול. ההשתתפות בשיעורים הובילה לעלייה של 50% בהכנסות המשפחתיות.
לסיכום, אלה הצעדים שמציע המחקר לכלכלת טיפול יציבה לאורך זמן:
- שיפור האיכות והבטיחות של תחום הטיפול.
- אכיפה טובה יותר של תקנות והכשרה מקצועית מפוקחת.
- התמקדות באסטרטגיות טיפול מוכוונות להישארות המטופלים בבית ובקהילה.
- טיפול בר-השגה בעזרת שימוש בכלים כגון ביטוח סיעודי, תוכניות חיסכון ותמריצי מס.
- יישום ושילוב של טכנולוגיות לשיפור יעילות הטיפול.
- שיפור התדמית של מקצועות הטיפול כדי להביא לבחירה בהם כקריירה מועדפת.
- השקעה בהכשרה ובשיפור האיכות של הטיפול.
- קידום מודעות בחברה במטרה להפחית חוסר שוויון מגדרי בתחום.
לפני סיום נוסיף כי ישראל אינה שונה משאר מדינות העולם וחווה את אותם אתגרים בתחום כלכלת הטיפול. לדעתנו, המפתח לשינוי טמון בעבודה בין-משרדית של משרדי הרווחה, הבריאות, הביטוח הלאומי וקופות החולים, אשר תשים את צורכי המטופל במרכז ותתחיל את הקשר איתו כבר בשלב מניעת ההתדרדרות הרפואית. לשמחתנו, כבר ישנם ניצנים של שיתופי פעולה וכעת יש להעמיק אותם ולאפשר את הגמישות התקציבית הנדרשת לכך לצד מתן תמריצים לכלל בעלי העניין לצורך תיעדוף הטיפול הביתי ושיפורו. כמו כן, חשוב להמשיך לטפח יזמות וחדשנות בתחום הטיפול, בעיקר טכנולוגית אבל לא רק, ולעודד את אנשי המקצוע בשטח להוביל את הדרך.
