בשנים האחרונות נרשמת עלייה עולמית בשיעור התחלואה הנפשית. יותר ויותר אנשים מדווחים על מצוקות נפשיות, כמו חרדה ודיכאון, לצד עלייה בשיעור הפניות לקבלת טיפול נפשי. אלא שמערכות בריאות הנפש ברחבי העולם מתקשות להתמודד עם הביקוש הגדל ומתריעות על תת-תקצוב שפוגע ביכולתן לספק מענה איכותי למטופלים.
מחקר חדש של פירמת EY בוחן את התפיסות הציבוריות כלפי מערכת בריאות הנפש, את רמת האמון בה ואת החסמים לפנייה לטיפול. מהממצאים עולה צורך ברור בהשקעה בטיפול מונע ובפיתוח מודלים חדשים שיחזקו את אמון הציבור ויעודדו פנייה לעזרה בשלב מוקדם – עוד לפני שהמצב מחמיר.
המחקר פוגש את ישראל בתקופת מלחמה ממושכת. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר, אזרחיות ואזרחים רבים חווים טראומה מתמשכת – נפגעי מתקפת הטרור, חטופים ובני משפחותיהם, תושבי העוטף, חיילים, צוותי חירום, אנשי סיוע ואזרחים רבים. ארגוני בריאות הנפש ומוקדי סיוע מדווחים על עלייה חדה במספר הפניות ועל גידול במאובחנים בתסמונות כמו PTSD, דיכאון וחרדה. עוד בתחילת הלחימה התריע דוח מבקר המדינה על כך שמערכת בריאות הנפש בישראל אינה ערוכה למתן מענה לאלה שזקוקים לטיפול – לא כעת ולא בעתיד.
המחקר של EY מציע מספר כיווני פעולה שיכולים לשפר את תדמיתה של מערכת בריאות הנפש ולשפר את שירותיה – לטובת צמצום העומס הכללי על מערכות הבריאות ועידוד אזרחים רבים יותר לפנות לטיפול בשלב מוקדם. יישום של תובנות המחקר יכול לסייע למדינת ישראל לשפר את מערכת בריאות הנפש, להתאימה למצב הקיצון בו אנו נמצאים ולהבטיח טיפול מיטבי לכל מי שזקוק לו.
מערכת בריאות הנפש, תמונת מצב: ספקות, חסמים וחוסר אמון
לצורך המחקר, ערכה EY סקר בהשתתפות אלפי משיבים משש מדינות מערביות: אוסטרליה, קנדה, גרמניה, אירלנד, אנגליה וארה"ב.
הסקר מציג תמונת ראי עגומה של מערכת בריאות הנפש: כמעט מחצית מהמשיבים דירגו את שירותי בריאות הנפש במדינתם כ"בינוניים" או "גרועים". מדובר בציון נמוך אפילו בהשוואה לשירותי הבריאות הכלליים – שגם הם קיבלו הערכה נמוכה. בהתאם לכך, כמעט אחד מכל חמישה משיבים לא מאמין שטיפול מקצועי יכול לסייע לו ושליש מהמשתתפים סבורים שיוכלו להתמודד עם הקשיים לבדם – ללא צורך בעזרה חיצונית.
אף ש-90% מהנשאלים הביעו נכונות לפנות לשירותי בריאות הנפש בעת הצורך, רבים מהם העלו ספקות לגבי יעילות הטיפול ואיכותו. הסקר גם מצביע על קשר בין גיל לבין מידת הפתיחות לקבלת טיפול: ככל שגיל המשיבים צעיר יותר, כך גוברת הנכונות שלהם לפנות לעזרה מקצועית.
עוד עולים מהסקר מספר חסמים שמונעים קבלת טיפול נפשי: אחד מכל ארבעה דיווח על חשש מסטיגמה או פחד מחשיפה. חסם מרכזי נוסף נובע מפן כלכלי – יותר ממחצית מהמשיבים העידו כי נמנעו מלקבל טיפול בשל העלות הגבוהה או מגבלות ביטוחיות. הקושי הכלכלי עלה בסקר גם סביב הפסקת טיפול, בעיקר בקרב אלו שמתמודדים עם בעיות נפשיות משמעותיות – ממצא שמדגיש את הצורך במענה נגיש במחיר סביר.
קושי משמעותי נוסף שעלה בקרב המשיבים הוא חוסר אמון באנשי המקצוע. כמעט שליש (32%) מהמשיבים דיווח על מחסור במטפלים בעלי מיומנויות מתאימות ומחצית מאלו שנעזרו באיש מקצוע החליפו מטפל, בעיקר בשל חוסר התאמה אישית או חוסר שביעות רצון מתהליך הטיפול. עם זאת, מרבית המשיבים הביעו אמון ברופאי המשפחה בנושאי בריאות הנפש: יותר מ-60% אמרו שהם חשים בנוח לפנות אליהם במקרים כאלה.
טיפול מונע: רווח כפול
אפשר למנוע מצוקה נפשית חמורה, לעיתים, אם הטיפול ניתן בשלב מוקדם ובהתאמה למצבו של המטופל. בפועל, מרבית התקציבים במערכת בריאות הנפש מוקצים לטיפול במצבי קצה ואילו תחום המניעה כמעט לא מתוקצב. השקעה בטיפול מונע היא רווח כפול לאזרח ולמדינה: האזרח מקבל את השירות והטיפול להם הוא זקוק והמדינה מנצלת את משאביה באופן מיטבי ומונעת התפתחות של מקרים נפשיים קשים שדורשים תשומות בהתאם.
תוצאות המחקר מצביעות באופן חד-משמעי על נכונות ורצון לקבל טיפול מונע – 81% מהמשיבים לסקר שנערך במסגרת המחקר אמרו שיהיו מוכנים לעבור בדיקת סקר שנתית לבריאות הנפש, אם תוצע בחינם או בעלות נמוכה. שיעור דומה לשיעור הנכונות לעבור בדיקות שנתיות רפואיות כלליות.
שילוב טכנולוגיה בבריאות הנפש
השימוש הגובר בטכנולוגיה מסתמן כסיבה לאופטימיות בהיבט הטיפולי – תוצאות הסקר מראות כי קיימת פתיחות לשימוש בטכנולוגיות דיגיטליות לשיפור בריאות הנפש, כל עוד הארגונים מסבירים את הערך שלהן ושומרים על שקיפות:
- טיפול וירטואלי: משיבים רבים – במיוחד אלו שמשתייכים לדורות X ,Y ו-Z הביעו העדפה ברורה לפגישות טיפוליות וירטואליות על פני מפגש פיזי בקליניקה.
- שימוש ב-AI: למעלה מ-40% מהמשיבים הביעו אמון בכלי AI לזיהוי תסמינים נפשיים והצעת טיפול מותאם.
- שימוש בנתונים: קרוב ל-60% השיבו כי יסכימו לשתף נתונים רפואיים כדי לאפשר זיהוי מוקדם של מצבי סיכון – פתרון שיכול לסייע במניעת הידרדרות ובהתאמת טיפול באופן מהיר ויעיל.
עם זאת, 58% מהמשיבים הביעו חשש מדליפת מידע אישי. לכן, חשוב לשמור על שקיפות עם המטופלים, להסביר להם בבירור איזה שימוש נעשה במידע שמסרו ומהם האמצעים שננקטים כדי להגן עליו.
הדרך לשינוי מתחילה בשלושה צעדים
בהתבסס על המחקר והמגמות העולות ממנו, EY מציעה שלושה צעדים מעשיים שיכולים לחזק את מעמדה של מערכת בריאות הנפש ולייעל את שירותיה:
- איסוף נתונים מתקדם ויעיל
כדי לבנות מענה מדויק בעולמות בריאות הנפש צריך לקבל מידע שישקף את צורכי האוכלוסייה, כפי שעולים מהשטח. לפיכך, יש להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות לאיסוף נתונים מהימנים, תוך שמירה על פרטיות המטופלים. בישראל ניתן להשתמש בתשתיות המידע המשותפות והמאובטחות של קופות החולים, בתי החולים ומשרד הבריאות למילוי סקרים ונתונים על ידי רופאי המשפחה ומטפלים שונים. - שינוי מודל הטיפול ומעבר למודל מניעתי
כאמור, הסקר מצביע על חסמים רבים שמונעים קבלת טיפול נפשי בזמן וגורמים לבזבוז משאבים: במקום להשקיע בטיפול מוקדם שיכול למנוע החמרה, מערכות הבריאות מתמקדות במצבי חירום ואשפוזים. נדרש שינוי במודל הפעולה – ממענה נקודתי למצבי קיצון למערכת מבוססת על מניעה, אבחון מוקדם וטיפול כולל. לאור נתוני הסקר שמצא כי מרבית המשיבים נותנים אמון ברופא המשפחה בנושא הנפשי, יש לפתח מודלי פעולה המציבים את רופא המשפחה בחזית האבחון המוקדם, כולל הפנייה לגורמים מתמחים, ולהסמיך אותו כגורם מתכלל בדומה למצב בשאר תחומי הרפואה. יש לכך חשיבות גדולה מאחר שפעמים רבות מטופלים "נופלים בין הכיסאות" כי אין גורם מתכלל שמקדיש מאמצים להתאמת טיפול אישי שייתן להם את המענה הראוי. - שיקוף ושיתוף הציבור
יש מקום להראות למקבלי השירות ולמטופלים, לקופות החולים ולגורמים נוספים בעלי עניין שההשקעה בטיפול בכלל ובטיפול מונע בפרט, מובילה לתוצאות ותורמת לאיכות החיים.
כך למשל, בנורבגיה – מדינה עם שיעור אובדנות גבוה מממוצע ה-OECD – פיתחו מערכת בשם "Share With Me", במסגרתה מטופלים ממלאים טפסים קבועים על מצבם הנפשי באופן שוטף. המערכת מחזקת את הקשר עם המטפל ומסייעת בזיהוי סימני אזהרה כמו מחשבות אובדניות. גם בישראל פותח שאלון מקוון אנונימי להערכה ראשונית של סיכון אובדני – אך נדרשת הפצה והטמעה רחבה שלו, לצד פיתוח כלים חדשים לזיהוי מצבים נפשיים נוספים והעלאת המודעות לנושא.
סיכום
בשנה וחצי האחרונות אנו חיים במציאות מתוחה, רוויה בחוסר ודאות וחרדה. השהייה הממושכת במצב נפשי שכזה, מעצימה את הקושי הנפשי ומחדדת את הצורך במענה מערכתי מתאים. המחקר שערכה פירמת EY מציע שורה של פתרונות מעשיים שניתן ליישם בטווח הזמן המיידי, ומביאים איתם תקווה לשינוי עמוק במערכת בריאות הנפש – כדי שכל אזרח ואזרחית במדינה יוכלו לקבל את הסיוע הנכון, בזמן. התמקדות בטיפול מונע, כך עולה ממחקר EY, תפחית משמעותית את הסבל הנפשי בקרב המטופלים יחד עם ייעול כלכלי של מערכת הבריאות וניצול מיטבי של תקציביה.
ההתמודדות עם מצוקה נפשית לא חייבת להתחיל בחדר המיון – היא יכולה וצריכה להתחיל הרבה קודם: במענה מותאם, נגיש וזמין בתוך הקהילה.
אפשר להוביל את בריאות הנפש במדינת ישראל למקום טוב יותר כבר מהיום – בוודאי בתקופה מאתגרת כל כך.
כאן אפשר לקרוא את המאמר המלא.
