מסיבות רבות, הביקוש לחשמל בישראל עתיד להמשיך ולצמוח בשנים הקרובות. בין היתר ניתן למנות את הכניסה המאסיבית של רכבים חשמליים לישראל, חשמול מערכות התחבורה הציבורית, עלייה ברמת החיים, שינוי אקלים ואפילו יישומי מחשוב ו-AI.
ישראל התברכה בשמש, מקור אנרגיה מתחדשת, אך מסתבר שכל מי שרוצה להקים מתקן פוטו וולטאי או מתקן אגירה בישראל, צריך לעבור הליך רגולטורי ארוך ומתיש שמעכב, ולעיתים אף משבש, את תהליך ההקמה. כיום, רק כ-14% מהאנרגיה בישראל מיוצרת מאנרגיה מתחדשת, רובה ככולה אנרגיית שמש והיתר נשען על מקורות מזהמים – פחם, סולר וגז. ישראל נמצאת בפיגור עצום אחרי העולם המערבי בשיעור הפקת החשמל ממקורות נקיים, וגם מול היעדים שהציבה לעצמה בהחלטות ממשלה קודמות.
בחודשים האחרונים אנו, מומחי מחלקת המגזר הציבורי ב-EY, עבדנו לבקשת משרד האנרגיה על דוח שממפה את התהליכים השונים הנדרשים להקמת מתקנים סולאריים ומתקני אגירה בישראל, והתבקשנו להמליץ על שיפורים בתהליך שיכולים להפחית את הבירוקרטיה ולהאיץ הקמת מתקנים כאלו. העבודה נעשתה במסגרת החלטת ממשלה מ-2022 בנושא "צעדים לחיזוק יכולת הממשלה לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת".
המיפוי נועד לעשות סדר בסבך הדרישות הרגולטוריות ולהוות בסיס לתהליך עומק של הנגשת רגולציה, הסרת חסמים והאצת הקמת מתקנים – בדרך ליעד של 30% אנרגיה מתחדשת בשנת 2030. בסוף התהליך המלצנו בין היתר על הקמת מערכת ממשלתית אחודה להקמת מתקני אנרגיות מתחדשות ועל אסדרת שיתוף הפעולה בין הרגולטורים השונים המעורבים בתהליך. מטרת ההמלצות היא לקצר את הזמן הדרוש להקמת מתקני אנרגיה מתחדשת, לפשט את הליכי האישור ולהנגיש לציבור את הליכי ההקמה.
חסמים רוחביים
על פי המחקר שביצענו, לא פחות מ-14 גופים רגולטוריים מעורבים בתהליך הקמת מתקן פוטו-וולטאי או אגירה: מינהל התכנון, כבאות והצלה, משרד החקלאות, רשות המים, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, רשות החשמל וחברת החשמל, רשות מקרקעי ישראל, משרד האנרגיה, פיקוד העורף, משרד הבריאות ומשטרת ישראל.
לכל אחד מהרגולטורים יש דרישות שונות שלא תמיד מסונכרנות זו עם זו. למשל, היזם צריך לנהל מול מנהל התכנון תהליך סבוך לקבלת היתר בנייה. בו בזמן, עליו לבקש מחברת החשמל הסכמה לשמירת מקום ברשת החשמל עבור המתקן. אלא שאת התשובה מחברת החשמל הוא עלול לקבל תוך כדי התהליך מול מנהל התכנון, ואם היא שלילית, המשמעות היא שלא יוכל להקים את המתקן. עד לנקודה זו הוא כבר בזבז כסף ומשאבים רבים.
מצאנו חסמים רוחביים נוספים בתהליך,בהם: שינויי רגולציה תכופים, אי עמידה בזמני אישור (מצד הגופים), הבדלי נהלים בין מחוזות, היעדר דיגיטציה, מחסור בשקיפות ואי העברת מידע בין הגופים, כך שמצד היזם נדרשים לא פעם הליכים כפולים ואף סותרים.
שיתוף פעולה ודיגיטציה
לאור האתגרים וחשיבות הנושא, אנו במחלקת המגזר הציבורי ב-EY, המלצנו על מספר מהלכים:
1. קידום שיתוף פעולה בין הגופים הרגולטוריים להסרת חסמים. יש לציין שכבר החל תהליך של שיחה ועבודה משותפת עם הגופים המעורבים.
2. פיתוח מערכת דיגיטלית להנגשת המידע הרגולטורי. שלב ראשון של המערכת מפותח בימים אלו. היא תאפשר לכל יזם ויזמת להבין מהן הדרישות הרגולטוריות הרלוונטיות בהתאם לסוג הפרויקט, לצד כלים לניהול התהליך.
3. יצירת מערכת אחודה מסוג One Stop Shop שתאפשר ליזמים לנהל את תהליך ההקמה כולו במקום אחד, בשפה אחת, בשקיפות מלאה ובמהירות. זהו עיקרון רגולטורי שאומץ במדינות שונות תחת הכותרת Once Only או Ask Once ובישראל אומץ כהחלטת ממשלה ב-2016 תחת הכותרת: "מדיניות פעם אחת בלבד".
העבודה שלנו היא רק תחילתו של תהליך. הציבור כולו, יזמים בתחום האנרגיה וגופים רגולטוריים – מוזמנים להגיש הערות על העבודה, במסגרת קול קורא שפתוח להערות עד ה-17 באוגוסט. מחלקת המגזר הציבורי ב-EY רואים חשיבות עצומה בהצלחת הפרויקט וגאים ללוות הן את הממשלה והן יזמים בתחום האנרגיה המתחדשת.
