אנחנו שומעים הרבה את המושג Sustainability, אחריות תאגידית ו-ESG ולא תמיד ברור על מה מדובר, למה זה רלוונטי לנו ואיפה זה פוגש אותנו כארגון עסקי.
ובכן, ESG (Environment, Society, Governance) היא תפיסת ניהול עסקי שלוקחת בחשבון שיקולים של סביבה, חברה, וממשל תאגידי – מעבר לשורת הרווח. התפיסה הזאת לבשה כמה צורות מאז שהחלה להיות מוטמעת לפני יותר משני עשורים, והיום ניתן לדבר על הגל הרביעי ב-ESG.
הגל הראשון נשען בעיקר על אנשים שאכפת להם ועל פילנתרופיה. ארגונים עסקיים שנוהלו על ידי בעלים שאכפת להם החלו להניע פעילות חברתית וסביבתית בסיסית.
הגל השני החל כשמספיק אנשים בציבור התעניינו בהיבטים האלה, במיוחד בני הדורות הצעירים ובמדינות המפותחות. ביחס אליהם ארגונים רצו למצב את עצמם כאחראיים, ולכן מרבית פעילות הקיימות הייתה פעילות שיווקית או מיתוגית ובעיקר בחברות שפועלות מול לקוחות פרטיים (B2C). עיקר פעילות הדיווח נעשתה מתוך רצון לספר את הסיפור של הארגון בצורה שיווקית חברתית או סביבתית. הגל הזה לא נשען על עשייה עמוקה מסודרת אלא על הצגה – מוגזמת לעיתים – של פעילות די בסיסית וזכה בשל כך לביקורת על "התיירקקות" ( Greenwashing) וגם לתביעות משפטיות.
שורשיו של הגל השלישי הם דרישות משקיעים. אלו בחנו את ביצועי החברות שהטמיעו במשך שנים רבות שיקולים חברתיים וסביבתיים כחלק מהפעילות העסקית שלהם והבינו שארגונים אלה מנוהלים בצורה טובה יותר ולכן משיגים להם תשואה טובה יותר לאורך זמן, ולכן כדאי להשקיע בהם. אבל, איך ניתן להביט בארגונים ולדעת מי מהם אכן עושים עשייה אמיתית משמעותית ואלו לא? הקושי להבין זאת, כשהדיווחים מגוונים ולא אחידים, הוביל רגולטורים רבים לתהייה בדבר איכות הדיווח ואופן הצגת פעילות ה-ESG בחברות.
במקביל התחוללה מהפכה: מדינות הבינו שמשבר האקלים והשפעותיו על הכלכלה ועל היציבות העולמית הוא נושא בעל משמעות אדירה והוא אחד הסיכונים הגדולים ביותר של העשורים הקרובים. הדבר הוביל לגל של רגולציות ותוכניות לאומיות כמו תוכנית ה-Green Deal האירופית שמציעה הטבות ומענקים להשקעה בפרויקטים וטכנולוגיות הנוגעות לעצירת משבר האקלים ולהסתגלות אליו, תוכנית החומש של סין, והחוק האמריקאי לעידוד ההשקעות במאבק במשבר האקלים (IRA).
אלו הובילו לגל הרביעי של ה-ESG גל הרגולציה. חוסר האחידות והעקביות של דיווחי ה-ESG, חוסר ההלימה בין הדיווחים לבין הביצועים בפועל, מיעוט הנתונים, ועוד, הובילו את הרגולטורים השונים להבין שללא רגולציה מסודרת, דרישת נתונים מספקים על הנושאים המהותיים וביקורת שלהם, לא ניתן יהיה להוביל את הכלכלה ואת החברות להתנהלות שתאפשר התייחסות לנושאי הסביבה החברה כחלק מניהול העסק.
העולם ואנחנו
באירופה, כחלק מהאסטרטגיה של האיחוד לעבור לכלכלה מאופסת פחמן, כל חברה שפועלת ביבשת מגודל מסוים מחויבת בדיווח על בסיס תקינת CSRD (Corporate Sustainability Reporting Directive). זו תקינה מחייבת ומפורטת לנושאי ESG על בסיס בדיקת מהותיות כפולה ובחינת ההשפעה הפיננסית של הסיכונים וההזדמנויות של הארגון. הדיווחים הם ציבורים ומבוקרים ויצורפו לדיווחים הכספיים של החברות. זהו אירוע דיווחי מסוג אחר לגמרי.
גם הרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC) וקליפורניה פרסמו תקנות לגבי דיווח חובה על סיכוני אקלים (התקנות של ה-SEC מוקפאות כרגע ואלה של קליפורניה ייכנסו לתוקף ב1.1.26). כך, חברות נדרשות להתקדם מדיווחים וולונטריים כלליים לדיווחים מפורטים מדויקים עם מספרים מבוקרים, תחשיבים מדויקים ונתונים פיננסים שמגבים את הנתונים הסביבתיים והחברתיים.
בדומה להתייחסות שהחברה עושה לעולם הדיווח הפיננסי, שמנוהל בצורה מאוד מסודרת כיום וכבר עבר ב-30 שנה האחרונות קפיצת מדרגה משמעותית, השלב החדש מחייב קפיצת מדרגה משמעותית מאוד בכל רבדי ההתנהלות של החברה סביב דיווחי ה-ESG. ממקום של לראיין אנשים ולספר על העשייה למקום מגובה נתונים ומחובר לפעילות הפיננסית. לדיווח כזה יש צורך בבקרות, במערך דיווח, במידע מדויק ועוד.
ההיערכות של חברות בישראל לגל הרגולציה הזה נמוכה מאוד. יכולת המענה של החברות לדיווח מפורט, מערך הנתונים, הבקרות, ניהול הסיכונים, החיבור של ה-ESG לעולמות הפיננסיים, והיכולת להתמקד בנושאים מהותיים, גם אצל חברות שכבר מפיקות מזה שנים דו"חות ESG היא נמוכה מאוד. מעורבות מערך הדיווח הכספי במחלקות ה-CFO בנושא דיווחי הסביבה היא מינורית ואין הפנמה עמוקה של מה משמעות דיווח ציבורי מפורט שאינו פיננסי .
גם הרגולטור הישראלי מפגר מאחור, מה שיוצר בעיה לחברות ישראליות הפועלות בשווקים גלובליים ושנמצאות כעת במרוץ כדי להיענות לדרישות הלקוחות שלהן.
בשנה האחרונה חברות חוות גידול עצום בדרישות ה- ESG מצד הלקוחות עם בקשות מידע מפורטות כתנאי סף או דרישות שיכולה להוביל לאובדן מכרז אם המענה לא מספיק מפורט. העולם לא מתחשב בבעיות הייחודיות שלנו.
להקדים לאמץ
התפיסה החד משמעית של EY לגבי Sustainability היא שניהול ESG מסודר ודיווח מפורט מביא ערך עסקי אמיתי לחברות. לכן ייטיבו מנהלים לאמץ בצורה רצינית ומקצועית את נושא הדרישות החדשות ולבצע שינוי ניהולי ותהליכי כך שיאפשר לחברות שלהם להיות תחרותיות בעתיד העסקי בו צמיחה כלכלית תלווה גם בהתייחסות לנושא חברה וסביבה ולא רק לשורת הרווח.
התמורה ברגולציה של ESG מחייבת תמורה גם אצל מנהלים כך שיתחילו לנהל את הנושא באופן אסטרטגי. חברות שאימצו בהקדם את השפה והרגולציה החדשה, יהיו ביתרון תחרותי, יוכלו "לרכוב על הגל", ולשגשג.
